Monday, December 9, 2013

הרפתקאות במוסך או הארנק האנושי (1)

שלום, שמי אורי, וזה הבלוג הראשון שלי.
אני נשוי ליפעת, אבא לנועה ועידן, ומתגורר בגבעתיים. אני בעל תואר ראשון במדעי המחשב, ובימים אלה עושה השלמות לקראת תואר שני בפילוסופיה.
החלטתי לכתוב בלוג כי אני מרגיש כבר תקופה ארוכה שמשהו לא טוב עובר עלינו ועל התרבות שלנו. משהו חייב להשתנות.
הפעם אני רוצה לספר על עלילותי במכון הרישוי. כבכל שנה, הרכב המשפחתי צריך לעבור טסט. בשנה שעברה, אחרי שהאוטו עבר החלפת מנוע + החלפת גיר, הרגשתי בנוח לנסוע לבדי למכון הרישוי, ואכן עברתי טסט בלי שום בעיה. אושר גדול! ראיתי כי טוב, והחלטתי גם השנה ללכת להעביר את הרכב טסט, הפעם במכון הרישוי בבני ברק, מכיוון והייתי שם בקורס, וזה היה נוח. הגעתי לשם, עברתי את כל התחנות, ואז בדעתי לבוטקה הסיכום, שם נאמר לי שלא עברתי את הטסט על נזילות מבולמי זעזועים, נזילת שמן ממערכת היגוי, וינקר צד שמאל, ולוחיות רישוי. טוב, לא באמת ציפיתי לעבור טסט במכה ראשונה, אבל הממצאים הצליחו להפתיע אותי. את המוסך הקודם שבו טיפלתי ברכב החלטתי בליבי לעזוב כבר מזמן, בעיקר בגלל שהוא היה סוג של "מנחוס" על האוטו: כל פעם שתיקנתי משהו אצלו התקלקל דבר אחר, ואולי גם שפעם הוא לקח את הרכב שלי ללוד בזמן שהשארתי אצלו את הרכב לטיפול, ונתפס ע"י שוטר ליד כספומט של סמים (אבל זה כבר סיפור אחר). אז הנה אני עם רכב תקול שנכשל בטסט, בחיפוש אחרי מוסך. דבר ראשון שעשיתי היה להתקשר לחנות החלפים אשר ממנה אני קונה את החלפים לרכב, כדי לדעת מה עלות הנזק. אמר לי הבחור שכרגע אין לו בולמי זעזועים במלאי, אז שאלתי אותו אם יש לו מישהו אחר שהוא ממליץ שיכול לספק לי את החלקים. הוא אמר שיש איזה מישהו בבת-ים, שהוא כמו משפחה, והוא ידאג לי גם למחיר טוב על החלקים, וגם למחיר טוב על העבודה. התקשרתי לבחור, שאכן נתן מחיר טוב על הבולמים, והציע לי לסור אליו למוסך למחרת בבוקר. למחרת בבוקר נסעתי לבת-ים למוסך. המוסכניק העלה את הרכב על הליפט, בחן את הרכב והכריז שהלך לי המחזיר שמן של הגיר. וכמה זה עולה? אז בולמי זעזועים + מחזיר שמן + עבודה + מע"מ  = 1300 ש"ח. נו, מילא. תיארתי לעצמי שזו תהיה העלות. אחרי כ-3 שעות הרכב היה מוכן ונסעתי לי לביתי שמח וטוב לב שאוכל לעבור טסט. לא נגעתי ברכב עד הערב, ובערב נסעתי עם הרכב והתחלתי לשמוע קולות חיכוך מהגלגל הימני. קצת נלחצתי, אבל גיסי, מוסכניק בהכשרתו ובעברו אמר לי שלא להלחץ, "זה בטח הפחית משתפשפת, זה קורה אחרי שמוציאים את הגלגל מהמקום". למחרת על הבוקר התקשרתי למוסך, ואמרתי לו שאני שומע רעש מהגלגל הימני. הוא אמר לי - "זה בטח הפחית, בוא אלי עכשיו אסדר לך את זה במקום". וואלה מגניב, נסעתי לי לבת ים כדי שהבחור יסדר את הגלגל כדי שלי יהיה רעש. אחרי 10 דקות של עבודה - ואין יותר רעש. עכשיו מה שנשאר לי זה ללכת לעבור טסט, אבל את המסמכים שכחתי בבית. נסעתי הביתה כדי לקחת את המסמכים, ומתוך סקרנות, או אינסטינקט, או תחושת בטן, התכופפתי מתחת לאוטו כדי לראות שהכל בסדר. ואז חשכו עיני: שמן מטפטף לו בערך מאותו המקום. בדיקה עם האצבע - שמן אדום, קרי - שמן גיר. התקשרתי למוסכניק שוב ואמרתי לו - תשמע יש לי נזילה של שמן גיר. אמר לי לבוא אליו עכשיו. נסעתי לי חזרה לבת-ים למוסך. הגעתי למוסך, והמוסכניק אומר לי - "שוב הלך המחזיר שמן, נצטרך להחליף אותו, וזה על חשבוני. אבל יש מצב שהציריה הרסה לך את המחזיר שמן, כלומר תצטרך להחליף ציריה". "וכמה זה יעלה לי?" שאלתי אותו. "450 ש"ח עבור ציריה משופצת, לא כולל עבודה" (וכמובן לא כולל מע"מ) - בקיצור אלפייה בקירוב. התקשרתי לגיסי וסיפרתי לו את זה. הוא אמר לי שזה נשמע לו חשוד מאוד, לא הגיוני שהציריה דפקה את המחזיר שמן. אמר לי שלא להחליף ציריה, שרק יחליף לי את המחזיר שמן וזהו. המוסכניק אמר - "אין לי בעיה, אבל רק שתדע שאתה לוקח פה סיכון, כי אם שוב ידפק המחזיר שמן, אתה תשלם כפול - גם על התיקון עכשיו וגם על התיקון שתצטרך". זה כמובן העמיד אותי בפוזיציה בעייתית: אני ההדיוט שלא מבין במכונאות רכב, עומד מול המוסכניק הנחוש להחליף ציריה, וברקע גיסי שמתעקש שאין קשר, ולא להעיז להחליף ציריה. אמרתי למוסכניק שלא יחליף ציריה, ושאני אקח את הסיכון. אחרי שעה של עבודה, יצאתי חזרה לכיוון הטסט. זה היה יום שישי לקראת הצהריים ומאוד מיהרתי למכון הרישוי לפני שיסגר. המוסכניק שטף את המנוע אחרי שסיים ויצאתי לדרכי. כל הדרך אני בחששות כבדים שמא המחזיר שמן שוב נדפק, ואני אגיע ושוב יראו נזילה. הגעתי למכון, אני עומד מעל הבור ששם בודקים את המנוע, ואז יוצא הבודק ואומר לי - "תשמע, אני לא יודע מה עשו לך שם, אבל הבחור לא שטף את המנוע כמו שצריך ולא ברור אם יש נזילה עדיין או לא.  תחזור אליו, שטוף את המנוע כמו שצריך, ואז תחזור". השעה כבר קרוב לאחת בצהריים, המכון אוטוטו נסגר, ואין סיכוי שאספיק לעשות את זה. התקשרתי אל המוסכניק שוב והוא אמר לי " תשמע קצת הלחצת אותי אז לא שטפתי כמו שצריך, בוא ביום ראשון על הבוקר ואשטוף לך את המנוע כמו שצריך". החלטתי שעד שאשטוף מחדש את המנוע אולי כדאי שאוריד לי מהראש את עניין לוחיות הרישוי. שאלתי את הבודק - "תגיד באמת צריך להחליף את 2 הלוחיות? הקידמית באמת צריכה החלפה, אבל האחורית פיקס". הוא מסתכל שוב מקדימה ומאחור, ואומר לי " תחליף גם את האחורית" ונותן קריצה. אז במקום לשלם 50 ש"ח על לוחית רישוי, צריך לשלם 100 ש"ח על שתי לוחיות רישוי. למה? כי הוא יכול. המחזיר שמן אגב, לא דלף יותר.
בואו נעזוב רגע את העובדה שגם אחרי שטיפת מנוע הרכב נכשל בטסט כי המוסכניק לא שם לב (או העלים עין) שגם הכריות של הבלמים שחוקות וצריכות להיות מוחלפות (עוד כ-600 ש"ח). מה שאני מנסה לומר פה זה: למה? למה מסתכלים עלי ורואים ארנק? למה מנסים לשאוב ממני כסף, רק כי נמצאים בעמדה שיכולים לנצל את הסיטואציה ואת בורותי כדי לחלוב עוד? במכון הרישוי "חלבו" ממני עוד 50 ש"ח על לוחית רישוי שלא באמת היה צריך להחליף, והרי ללא עצתו של גיסי הייתי מוציא עוד קרוב ל-1000 ש"ח מיותרים במוסך. שאלתי את גיסי לאחר כל הסיפור: "למה? מה הקטע של המוסניקים? למה הוא עשה את זה?" הוא ענה לי שככה זה. הבנאדם מנסה להרוויח איפה שהוא יכול. הם מריחים מי מבין ומי לא, ולפי זה הם יודעים את מי אפשר "לעקוץ". כלומר, יש פה נורמה מוסרית, איך נאמר את זה במילים עדינות: בעייתית.
אני באמת מנסה להבין איך הגענו למצב הזה? איך זה שברוב המקרים שתכנס למוסך זה יעלה לך הרבה יותר ממה שצריך לעלות? למה בעלי מקצוע מנצלים את הידע שלהם כדי לנסות ולמקסם רווחים גם אם לא באמת צריך? למה קיימת התוכנית "יצאת צדיק"? הרי אם כולם היו נוהגים בהגינות, לא היה צורך בלהעניק פרסים למי שישר. זו הרי צריכה להיות הנורמה, ולא ההפך. ושלא תבינו אותי לא נכון: אין  לי בעיה עם זה שבנאדם ירוויח את מה שמגיע לו. הרי בסופו של דבר, הוא הלך ללמוד מקצוע, השקיע מזמנו ומכספו, ובאמת מגיע לו. השאלה היא כמה.  אז איך באמת הגענו למצב הזה? האם זה הקפיטליזם החזירי: להרוויח עוד ועוד? האם זהו יוקר המחייה שגורם לאנשים להרוויח כמה שיותר כסף כדי להחזיק את הראש מעל המים? האם זו המוסריות אצלנו שהתקלקלה, או האם אי פעם היא בכלל היתה טובה?
הפילוסוף דיוויד יום דיבר על רגש מוסרי: זוהי יכולת אנושית כללית לזהות תכונות מסוימות של אנשים, ולחוות פעולות של אנשים כטובות או רעות. הרגש המוסרי הוא מרכיב רגשי בלתי ניתן לתירגום שבלעדיו אין שיפוט מוסרי. הרגש המוסרי מאפשר לנו לזהות גם מה שעושה טוב או רע למישהו אחר. יום מזהה את האדם כחלק מחברה, שהטוב שלו קשור בטוב של האחר: הטוב של האחר מאפשר לי לחיות טוב עם עצמי. אז לפי דיוויד יום - אין כאן מוסריות.
הפילוסוף עמנואל קאנט דיבר על כך שעל כל אחד לחוקק את החוקים המוסריים בעצמו, "ציווי קטגורי" הוא קרא להם. אבל הציוויים הללו צריכים לעמד במבחן האוניברסליזציה: האם אני מוכן לזה שהציווי שקבעתי לעצמי יוכל לחול כחוק כללי. במקרה שלנו - האם הציווים "נצל את בורותו של האחר על מנת להרוויח יותר כסף" או "נצל את מעמדך וחוסר האונים של מי שמולך על מנת להוציא ממנו יותר כסף" עומדים במבחן המוסריות של עמנואל קאנט? התשובה - לא. כי הרי אותו אדם שמנצל את מעמדו לא ירצה שזה יקרה לו כשהוא נמצא במקום חסר האונים. אז לפי עמנואל קאנט - אין כאן מוסריות.
הפילוסוף ז'אן ז'אק רוסו (שהגותו היוותה את אחד הטריגרים למהפכה הצרפתית) אמר שמקור כל הרע זה ההשוואתיות בין בני האדם - ההיררכיה, המיקום בסקאלה הערכית. אדם מנסה להיות ממוקם כמה שיותר גבוה בסאקלה ערכית מסוימת, וזה על חשבון האחר, כדי שהאחר יהיה ממוקם נמוך ממנו. יכול להיות שבחברה הקפיטליסטית שלנו, שבה אדם נמדד לפי כמה כסך יש לו, ההשוואתיות הזו גורמת לעיוות הגדול ולניסיון לעשוק אחד את השני רק כדי להמצא גבוה יותר בהיררכיה? 
משהו חייב להשתנות. הלכנו לאיבד בתחום המוסר. אנשים כבר לא מקיימים את הטוב המוסרי, או שלא יודעים מהו. אנחנו רודפים אחרי הכסף, וזה מעוור אותנו, זה משבש את שיקול דעתנו. השיטה חיבת להשתנות. אז היתה מחאה חברתית, וזה באמת היה נחמד, אבל צריך משהו יותר מזה: צריך מהפכה, משהו שיאפס את המצב הנוכחי ויביא למצב חדש, נכון וצודק יותר. הקפיטליזם שלנו הוא חזירי מדי, וזה מעוות ולא צודק. ושלא תבינו אותי לא נכון: אני לא חושב שרק בגלל שניסו "לדפוק" אותי במוסך צריך לעשות מהפכה. זו רק דוגמא אחת, ויש עוד הרבה שעליהן אפרט בפוסטים הבאים. המצב רקוב, הפערים מתרחבים ובקרוב יהיו או עשירים או עניים, ואז באמת תגיע מהפכה. אני עוד לא יודע מה האלטרנטיבה למצב הנוכחי, אין לי פיתרון כרגע. אם יש למישהו מכם רעיון, אשמח לשמוע. 

3 comments:

  1. אח שלו יפה מאוד כתבת, לא יכולתי לנסח טוב יותר.מה יש לעשות? כנראה שאין מנוס מלהתחיל לחנך יותר טוב את הילדים ולדרוש מערכת חינוך יותר מוצלחת. לא יודעת אם את הדור החזירי הנוכחי עוד נוכל לשנות

    ReplyDelete
  2. אורי, יפה כתבת.
    אני מסכים עם מיכל לגבי להתחיל מהבית. משפט יפה ששמעתי לא מזמן (אצל שמעון פרנס): במקום להביא עולם טוב לילדנו, למה לא להביא ילד טוב יותר לעולם?
    אבל זה לא הכל. לפי זן בודהיזם, דיוויד יום צודק: יש מוסר אוניברסלי, והוא תקף, אגב לא רק לממלכת בני האדם. אם ניקח את זה לדיון עכשווי, זה בסדר לאכול פרה, כל עוד אתה מבין שזה כולל רצח של הפרה בתהליך.
    לעומת זאת, תקופות שונות בהיסטוריה של האנושות מלמדות אותנו שקאנט ורוסו קרובים יותר לאמת: בעבר קורבנות אדם היו דבר מקובל ואף כורח המציאות, לפחות לפי הבנתם באותה העת; ברפואה הסינית, כך לפי אחת הסברות, הצטבר ידע רב על-ידי ניתוח של אסירים בעודם בחיים כדי ללמוד על מסלולי המרידיאנים ועוד ידע על פיזיולוגיית האדם.
    כך שהמוסר בכל מקרה גמיש - בין אם הוא אוניברסלי, ואדם בוחר להתעלם מכך, ובין אם המוסר יחסי לאדם ולתקופה.
    ובכל אופן, לגבי החוויה שלך במוסך... חבל מאוד שזו החוויה שלך. אני נוסע מרחק מבוטל מתוך נאמנות למכונאי שאני באמת סומך עליו, שהרי באופן יחסי לאוכלוסיית המכונאים הוא ניחן במוסר גבוה יותר.

    ReplyDelete
    Replies
    1. אני לא כ"כ מסכים עם זה שהמוסר גמיש. נכון שפעם הקריבו קורבנות אדם, והיה קניבליזם, ועשו כל מיני זוועות "בשם המדע". אבל זה לא הופך את זה בסדר. ישנה גישה הקרויה "רלטיביזם" שאומרת שהמוסר יחסי לתקופה / לתרבות. הגישה הזו מהווה אתגר לתורת המוסר שמחפשת מוסר אחדותי.

      Delete