Sunday, December 15, 2013

הרפתקאות בפסטיגל או הארנק האנושי (2)

חנוכה כבר מאחורינו, אבל אני חייב לתת התייחסות למה שקורה בחג הזה. 


זה מתחיל עוד לפני חנוכה, משהו כמו חודש לפני: הילדים חוזרים הביתה מ-חברים כשהם מפזמים שירי פסטיגל. מסתבר שב-VOD כבר התחילו להריץ פרומואים. ומה עם מי שאין לו VOD של הוט? הכל נמצא ב-youtube ואפשר לסמוך על כל זאטוט שימצא את התכנים הנ"ל בכמה קליקים. אתה מבין שאי אפשר לברוח, כלומר אפשר לברוח, אבל זה כרוך בפרצופים וב-"אבל כולם בכיתה הולכים לפסטיגל", ואתה נקרע בין לעמוד על שלך לבין להכנע וללכת עם הזרם. 

אז נכנעתי.  במילא הילדים בבית וצריך לעשות איתם משהו. חיכיתי לרגע שיוצאו הכרטיסים ה"מסובסדים" למכירה, ואיך שהם יצאו קניתי. אושר גדול. באמת אושר, כי זו סוג של הקלה שהשגתי כרטיסים מוזלים. אני סתם תוהה אם יש מישהו בכלל שקונה כרטיס במחיר מלא. נראה לי שזו סתם פיקציה, סוג של תרגיל שיווקי - כמו שיש מחירי "מבצע" שבעצם מעלים את המחיר המקורי כדי כביכול להגדיל את ההנחה. וזה עוד בלי "כרטיס ברכיים" שזו בכלל שערוריה. למה תינוקות צריכים לשלם כרטיס ברכיים? במילא הם לא ממש רואים את המופע.

יום הפסטיגל הגיע, וכמובן שהכנתי צידה לדרך מראש, הלא ידעתי שהילדים יהיו רעבים או צמאים ושהמחירים במזנונים יהיו מופקעים (לא ידעתי עד כמה מופקעים, אבל על זה בהמשך). אז נסענו לשם ברכבת, כי להגיע לאזור גני התערוכה זה כאב ראש. דווקא הנסיעה ברכבת היתה נעימה, והדרך ברגל מהתחנה למרכז הירידים לא היתה ארוכה. עד שהגענו לאיזור הפסטיגל עברנו 3 (!!) בידוקים ביטחוניים: אחד בכניסה למרכז הירידים, אחד לפני ההגעה ל"איזור הסטרילי" - שם שומר גס רוח דחף לי את היד לתוך התיק בצורה פולשנית ולא נעימה, ואחד לפני הכניסה למתחם עצמו. כמובן שהיינו צריכים לאסוף את הכרטיסים מהקופה שנצאת בחוץ, ולכן נאלצנו לעבור עוד בידוק ביטחוני אחד.

הגענו למתחם, ושם התחיל הכאב ראש האמיתי: מוכרנים לבושים בגדים צהובים המציעים לכל את מוצרי הפסטיגל: חוברת, דיסק, שעון, מדבקות, בנדנה, והכל המחיר "מבצע" ("מבצע" כבר אמרנו...) של 100 ש"ח. כמובן שהגדולה חייבת לקנות משהו: "אבא תראה זה במבצע", אז הסברתי לה ש-100 ש"ח זה יקר, ושהיא יכולה לקנות משהו יותר זול. אז סגרנו על חוברת מדבקות + תוכניה של הפסטיגל ב-30 ש"ח. כמובן שגם לקטן צריך לקנות משהו כי זה לא הוגן שרק לגדולה יקנו. מה הוא רוצה? צעצוע מפיץ אור. בדרום ת"א זה עולה כ-5 ש"ח, ביום העצמאות זה עולה כ-15 ש"ח, ופסטיגל: 35 ש"ח. כן, 35 ש"ח.לא הסכמתי, גם לי יש את הגבולות שלי. וכמובן שזה גרר בכי קורע לב. אבל מכיוון שהוא קטן אפשר "לקנות" אותו בארטיק.

טוב, אז הולכים לקנות ארטיק. וכמה עולה ארטיק? 15 ש"ח(!!). בפיצוציה ארטיק כזה עולה 8 ש"ח, בים כ-10 ש"ח, ופסטיגל כאמור 15 ש"ח. כבר הבטחתי, אז יאללה 30 ש"ח על 2 ארטיקים. סתם לסבר את האוזן, פופקורן עולה 35 ש"ח, שתיה 10 ש"ח, נקניקיה 25 ש"ח, וכו'...
למה? כי הם יכולים. כי אין תחרות. כי אתה שבוי שלהם ויש לך 2 נקודות תורפה שהם יודעים ללחוץ עליהן: הילדים. ואוהו איך הם לוחצים. זו כבר ממש שערוריה, אתה חושב שבערב יום העצמאות יש הפקעת מחירים, עד שאתה מגיע לפסטיגל ומגלה שיום העצמאות זה ממש כמו ללכת לשוק לעומת המחירים שם. כי הכרטיסים עלו "רק" 69 ש"ח, אבל אם תוסיף את כל הכסף הנוסף שנשפך, לא תהיה רחוק מה-170 ש"ח.

אז עולה השאלה למה? איך הגענו לזה? התשובה די פשוטה: המפיקים שמו כסף, ורוצים להרוויח. כמה כסף שמו? כ-30 מיליון ש"ח. למה לעזאזל השקיעו 30 מיליון ש"ח בהפקה לחנוכה? אה! אני יודע: צריך לשלם לטאלנטים. חוץ מיובל סמו ומריאנו אידלמן שלהם יש תפקיד מרכזי בהצגה, כל שאר הטאלנטים מופיעים סה"כ כעשרים דקות נטו מתוך כל השעה וחצי - שעתיים של המופע. אני לא חושב שיש טאלנט ששווה לשלם לו כ"כ הרבה כסף עבור כ"כ מעט עבודה. אז נכון, יש חזרות, ויש 4 הצגות ביום, אבל משכורות שיכולות לסגור שנת עבודה - זה קצת מוגזם.

זה שוב מביא אותי לקפיטליזם החזירי. צריך להרוויח עוד, ועוד, ועוד כסף, ובשביל זה צריך (?) להשקיע 30 מיליון ש"ח בטאלנטים, פירוטכניקה, אקרובטים, וידאו ארט, וכו'... כדי שאף אחד אחר לא יקח את הטאלנטים אז משלמים להם ערמות של כסף. ודוחפים תוכן שיווקי במופע, ומוכרים מזון ומשקאות במחירים מופרעים, ואת מוצרי הפסטיגל במחירים שערוריתיים. ואתה שבוי. ב"מותק של פסטיגל" זה אותו הדבר, וכך גם בהפקות אחרות.
אני חייב לציין שדווקא רמי לוי הרים הפקה שהכרטיסים אליה עלו 20 ש"ח, ושמעתי שאפילו חילקו במבה של "המותג" בכניסה כדי שההורים לא יצטרכו לקנות. אבל זה מעט מדי: רמי לוי יש רק אחד. והפסטיגל זו אימפריה שחודרת אל הבתים כמו מכונה משומנת עוד לפני החג.

לא יקרה כלום אם האומנים יסתפקו בפחות כסף רק כדי להוות דוגמא, כדי להוריד את מחיר הכרטיסים, את מחיר המזון, את מחיר המוצרים. שההורים ירגישו בנוח להגיע לפסטיגל, שלא ירגישו כמו ארנק אנושי שרק מוציאים ממנו כסף. אבל הכסף מעוור אותם. תרבות הצריכה, הקפיטליזם החזירי "דופק" להם את המוח.אולי הם לא מרוויחים מספיק במהלך השנה, אבל פאק - הם "טאלנטים" ויש להם מספיק עבודה במהלך השנה. אולי שיתנו הזדמנות לשחקנים צעירים? אבל מי ישלם לראות שחקנים מתחילים?

ז'אן ז'אק רוסו יצא כנגד האומנים, שחקני התיאטרון. לדידו של רוסו, הבעיה עם החוויה התיאטרלית היא עצם ההזדהות עם השונה ממך. שחקן התיאטרון נכנס לתוך זהויות של דמויות שונות, ומזדהה איתן. צופה התיאטרון חווה גם הוא חוויה, החוויה הזו היא חווית הזדהות עם השונה  - אמפתיה, רגישות. הוא מצליח לחוות דמויות שונות, ולהרגיש מבפנים מצבים שונים של דמויות השונות ממנו. איש התרבות מאבד את רגש הקיום שלו, את הקשר המיידי עם עצמו. זה מרחיק אותו מהכנות שלו עם עצמו, וזה פוגע במוסר. אבל זה קצת פחות קשור לנושא.

אז תכל'ס - איך היה המופע אתם בטח שואלים? בהחלט הפקה מרשימה. הסיפור מאולץ ומלא ב-חורים, והקישור בין השירים בעייתי. החלק השני של המופע שהוקדש לגשש החיוור הביא את הקטן שלי לבקש ללכת הביתה, וגם הגדולה קצת איבדה עניין. ובסוף שלומי שבת נתן מחרוזת של כ-7 דקות, ובזה נגמר הסיפור.
אפשר למשוך ילדים עם הפקה קצת יותר צנועה, ואני לא קונה את זה שהילדים של היום צריכים יותר גירויים. אולי יש להם יותר מדי גירויים, ואולי כדאי שדווקא ההפקות יהיו צנועות יותר. 

אני יודע שגם שנה הבאה אצטרך להגיע להפקה כלשהי. אבל משהו חייב להשתנות. צריך לעשות מהפכה מחשבתית, אולי חינוכית, אולי חרם צרכנים, כי לא ייתכן שכל שנה זה חוזר על עצמו, וכל שנה זה עולה לנו יותר. וזה מרגיז ומקומם. ולסיום סתם משהו מתחילת שנות ה-90, שעוד היינו קצת יותר תמימים: הפסטיפח

No comments:

Post a Comment