בעקבות הפוסט הקודם על ה-shaming ברשת: חברה שלי, שהיא גם מורה, הסבה את תשומת ליבי לעניין הווטסאפ. היא סיפרה לי על פוסט שכתבה אחת האמהות בפורום בית הספר שהולך ככה:
"בכיתה של הבן שלי יש ואטסאפ כיתתי ובכיתה שלו לא נעים לי לומר המצב החברתי בכי מר (הטעות במקור - א.ז) ישנן קבוצות שמנדות אחרים ואז הגיע הווטס אפ ושם אותם ילדים מרשים לעצמם ללא שום בושה להעליב לפגוע לרמוס את אלו שגם ככה לא מתייחסים אליהם בכיתה. הבן שלי ואין לי שום בושה לכתוב זאת פה אמר לי אמא בא לי להתאבד! אני לא מוכנה לשתוק יותר והגיע הזמן שכל אחת אחד מכם שיש לבן/בת שלו לבדוק טוב טוב מה כתבו לו ומה הוא כתב כי אחרת אנחנו כולנו נהיה בבעיה ...יש ילדים שעושים להם את המוות גם בכיתה וגם בווטס אפ ושם אין אף מבוגר אחראי והם רושמים כל מה שעולה להם בראש הקטן ומה לעשות אין דרך אחרת לומר זאת הראש האכזרי שלהם וכאן מקומנו לפקוח עיניים ולחנך כדי שלא הבן שלי ולא הבן שלך או הבת שלך יהיו קורבן להתעללות"
אני ממש יכול להתחבר לכאב של האישה הזאת. תמיד ישנו חוסר אונים כאשר הילד שלנו חווה התעללות מצד ילדים אחרים. אבל כמו שהיא כתבה - בכיתה, וגם בחצר ישנו מבוגר אחראי שיכול לפקח.אבל על המרחב הוירטואלי, קבוצות ה-ווטסאפ אין פיקוח. גם אם ילד עבר סוג של התעללות במרחב הבית-ספרי, הוא חוזר הביתה ושם יש את הוריו שיגנו עליו. במרחב הוירטואלי - זה לא נגמר בבית הספר, זה ממשיך ורודף אחרי הילד גם אחרי שעות הלימודים.
אני שואל - יש הורה שהיה מוכן לתת לילד הקטן שלו בגיל 10 את המפתחות של האוטו? אני בספק אם יש הורה שהשיב בחיוב על השאלה הזאת. למה? כי צריך שיקול דעת, אחריות, וצריך ללמוד איך לשלוט במכונת המתכת הזאת ששוקלת כ-2 טון שיכולה גם להרוג. יש הורה שמוכן לתת לילד הקטן שלו בגיל 10 להסתובב עם אקדח? עם סכין? לא נראה לי.
לטכנולוגיה המתפתחת יש המון יתרונות, אבל יחד איתה מגיעה המון אחריות. ווטסאפ, פייסבוק, טוויטר, פורומים: הכל נשמע כ"כ תמים, נקי, נחמד. הייטק. הכלים התמימים לכאורה האלה טומנים בחובם אפשרויות נוראיות של התעללות. העובדה שהבריון והקורבן לא צריכים להיות פיזית פנים אל מול פנים עושה את העניין קל יותר. אין את הבושה, לא צריך לראות את העלבון של הקורבן. במרחב הפיזי יש ריחוק, אבל במרחב הוירטואלי זה קרוב מאוד.
גם מה שמתחיל בצחוקים לכאורה, ובעצם מעליב - יכול להעצר במרחב הפיזי כי הילדים רואים שזה לא היה במקום, אבל במרחב הוירטואלי, הם פשוט לא רואים וזה לא נעצר. הרבה פעמים מכיוון ואין אינטונציה, דברים עלולים לצאת מהקשרם.
צריך ללמד את הילדים שלנו איך להשתמש בטכנולוגיה בצורה נכונה, מועילה, ולא פוגענית. צריך לפקח על מה שקורה ברשת - פייסבוק, ווטסאפ, וכו'. מילים פוגעות לא פחות ממכות פיזיות, וברשת אין מורים, אין הורים, אין שוטרים והכל מותר. עם הזמן זה הופך להיות נגיש יותר ויותר, ואף אחד לא נותן את הדעת להשלכות ההרסניות שיכולה להביא הטכנולוגיה. אנחנו חייבים להיות עם האצבע על הדופק, ולהיות מחוברים יותר (תרתי משמע) לילדים שלנו ולטכנולוגיה.
"בכיתה של הבן שלי יש ואטסאפ כיתתי ובכיתה שלו לא נעים לי לומר המצב החברתי בכי מר (הטעות במקור - א.ז) ישנן קבוצות שמנדות אחרים ואז הגיע הווטס אפ ושם אותם ילדים מרשים לעצמם ללא שום בושה להעליב לפגוע לרמוס את אלו שגם ככה לא מתייחסים אליהם בכיתה. הבן שלי ואין לי שום בושה לכתוב זאת פה אמר לי אמא בא לי להתאבד! אני לא מוכנה לשתוק יותר והגיע הזמן שכל אחת אחד מכם שיש לבן/בת שלו לבדוק טוב טוב מה כתבו לו ומה הוא כתב כי אחרת אנחנו כולנו נהיה בבעיה ...יש ילדים שעושים להם את המוות גם בכיתה וגם בווטס אפ ושם אין אף מבוגר אחראי והם רושמים כל מה שעולה להם בראש הקטן ומה לעשות אין דרך אחרת לומר זאת הראש האכזרי שלהם וכאן מקומנו לפקוח עיניים ולחנך כדי שלא הבן שלי ולא הבן שלך או הבת שלך יהיו קורבן להתעללות"
אני ממש יכול להתחבר לכאב של האישה הזאת. תמיד ישנו חוסר אונים כאשר הילד שלנו חווה התעללות מצד ילדים אחרים. אבל כמו שהיא כתבה - בכיתה, וגם בחצר ישנו מבוגר אחראי שיכול לפקח.אבל על המרחב הוירטואלי, קבוצות ה-ווטסאפ אין פיקוח. גם אם ילד עבר סוג של התעללות במרחב הבית-ספרי, הוא חוזר הביתה ושם יש את הוריו שיגנו עליו. במרחב הוירטואלי - זה לא נגמר בבית הספר, זה ממשיך ורודף אחרי הילד גם אחרי שעות הלימודים.
אני שואל - יש הורה שהיה מוכן לתת לילד הקטן שלו בגיל 10 את המפתחות של האוטו? אני בספק אם יש הורה שהשיב בחיוב על השאלה הזאת. למה? כי צריך שיקול דעת, אחריות, וצריך ללמוד איך לשלוט במכונת המתכת הזאת ששוקלת כ-2 טון שיכולה גם להרוג. יש הורה שמוכן לתת לילד הקטן שלו בגיל 10 להסתובב עם אקדח? עם סכין? לא נראה לי.
לטכנולוגיה המתפתחת יש המון יתרונות, אבל יחד איתה מגיעה המון אחריות. ווטסאפ, פייסבוק, טוויטר, פורומים: הכל נשמע כ"כ תמים, נקי, נחמד. הייטק. הכלים התמימים לכאורה האלה טומנים בחובם אפשרויות נוראיות של התעללות. העובדה שהבריון והקורבן לא צריכים להיות פיזית פנים אל מול פנים עושה את העניין קל יותר. אין את הבושה, לא צריך לראות את העלבון של הקורבן. במרחב הפיזי יש ריחוק, אבל במרחב הוירטואלי זה קרוב מאוד.
גם מה שמתחיל בצחוקים לכאורה, ובעצם מעליב - יכול להעצר במרחב הפיזי כי הילדים רואים שזה לא היה במקום, אבל במרחב הוירטואלי, הם פשוט לא רואים וזה לא נעצר. הרבה פעמים מכיוון ואין אינטונציה, דברים עלולים לצאת מהקשרם.
צריך ללמד את הילדים שלנו איך להשתמש בטכנולוגיה בצורה נכונה, מועילה, ולא פוגענית. צריך לפקח על מה שקורה ברשת - פייסבוק, ווטסאפ, וכו'. מילים פוגעות לא פחות ממכות פיזיות, וברשת אין מורים, אין הורים, אין שוטרים והכל מותר. עם הזמן זה הופך להיות נגיש יותר ויותר, ואף אחד לא נותן את הדעת להשלכות ההרסניות שיכולה להביא הטכנולוגיה. אנחנו חייבים להיות עם האצבע על הדופק, ולהיות מחוברים יותר (תרתי משמע) לילדים שלנו ולטכנולוגיה.
No comments:
Post a Comment