בפוסט שלי "איפה הסולידריות?" טענתי שמעולם לא היתה סולידריות. הפעם אני רוצה להתייחס לזה, אני רוצה לנסות ולהבין למה אנחנו ככה: למה אנחנו מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים, למה אנחנו "דופקים" אחד את השני. כדי לעשות את זה אני אנסה להתחקות אחרי המהלך של ניטשה:
ניטשה רצה להבין מה המקור למוסר - איך יודעים מה טוב ומה רע. בספריו "מעבר לטוב ולרוע", ו"לגנאולוגיה של המוסר" ניטשה הלך אחורה עד המקורות של ההיסטוריה האירופאית, עוד לפני תרבות יוון, והגיע לתובנה שבהתחלה היו שבטים חזקים, שכבשו שבטים חלשים יותר, ומאז המוסר התחלק ל-2: מוסר אדונים ומוסר עבדים. אני לא אוסיף כרגע מה המשמעות של "מוסר אדונים" ו"מוסר עבדים", מה שכן מעניין זה המהלך שהוא עשה בחקירת המקורות על מנת להבין את המוסר.
אז אנחנו, כיהודים (או לפחות רובנו במדינת ישראל), המקור שלנו מגיע מהתנ"ך. אפשר להתחיל באדם הראשון (אדם וחווה), אבל לטעמי זה ללכת אחורה מדי כי תכל'ס השושלת היהודית מתחילה עם אברהם. אברהם לא היה טלית שכולה תכלת - הלא הוא גירש את הגר וישמעאל שהיה בנו (ובכך זרע את זרע הסכסוך שאנו חווים עד היום). יצחק לא היה trouble maker, אבל מה שמעניין קרה עם בניו: יעקב ועשו. עשו היה הבכור מבין התאומים והאהוב על יצחק. יעקב קינא בעשו, ו"קנה" את הבכורה תמורת נזיד עדשים (לטעמי תרגיל קצת מסריח), ולפני מותו של יצחק הוא התחזה לעשו על מנת לקבל את הברכה של הבכור, ובכך נתן את החותמת על גזילת הבכורה.
אז מה היה לנו כאן? תרגיל עוקץ, התחזות, וגניבה. וכל זה בין אחים תאומים.
ליעקב נולדו 12 בנים מ-4 נשים שונות (לאה, רבקה, בלהה, זלפה). יוסף בנה של רחל היה הבן האהוב על יעקב, מה שגרם לאחיו הגדולים לקנא בו, ואם זה לא הספיק, אז הוא היה חייב לשתף את אחיו הגדולים בחלומותיו שבהם הוא מתאר כיצד ישתחוו לו. על פניו זו נראית התנהגות די טיפוסית של ילד קטן שמחפש תשומת לב, אבל אחיו הגדולים לא ראו את זה בעין יפה ומכרו אותו לעבדות. הם גם שיקרו לאביהם ואמרו לו שחיה רעה טרפה אותו. שוב, קנאה בין אחים מביאה למעשה מכוער מבחינה מוסרית: שלילת חירותו של אחיהם הקטן.
המשך הסיפור ידוע: האחים ירדו למצרים, פגשו את יוסף שנהיה משנה לפרעה, מתנצלים ומשתקעים שם, עד שעולה לשלטון פרעה שלא זוכר את יוסף, משעבד את כל העברים - צאצאי האחים, ומשה מוציא אותם מעבדות לחירות ואז הם הופכים להיות עם ישראל.
אז מי זה עם ישראל? זה עם שמורכב מ-12 שבטים שבמקור היו 10 אחים + 2 בניו של יוסף מנשה ואפרים. השבטיות הזו מלווה אותנו מאז ועד היום, ואני טוען שזה יותר עמוק - זו שבטיות שהבסיס שלה הוא מאבק בין אחים סביב שנאת חינם.
לאורך ההיסטוריה אנחנו נאבקים אחד בשני כאשר השבטיות תמיד נשארת אבל רק שמות המחנות משתנים.
אז כשהכל זורם על מי מנוחות אנחנו אוכלים אחד את השני, ותחת איום אנחנו מאוחדים. אז אולי יש סיבה למה הסכסוך המתמשך עם הפלסטינאים לא נפתר, ולמה משאירים את האיום האירני על אש קטנה: כי כל עוד יש איזה מישהו מבחוץ שמאיים עלינו, זה מונע מאתנו לאכול אחד את השני ולהביא על עצמנו כליה במו ידינו. לא שבלי האיום אנחנו ממש מאוחדים, אנחנו עדיין שבטיים, ומפלים, אבל לפחות אנחנו לא מחסלים את עצמנו כי אז המצב היה יכול להיות הרבה יותר רע עד כדי מלחמת אזרחים.
אז השבטיות היא ב-DNA שלנו, ואני לא יודע אם יש מה לעשות בנידון. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא לעשות reset מחשבתי כולל, ולהוציא מהלקסיקון כל סממן שבטי / עדתי. אולי זה בכלל בלתי אפשרי כי זה כבר טבוע בנו? אנחנו מזמן כבר לא "מרוקאים", "עיראקים", "פרסים", "פולנים". אנחנו כולנו יהודים שנולדו בארץ ישראל, והגיע הזמן להפנים את זה. אז כמו שם הבלוג: משהו חייב להשתנות, וזה אחד מהם. אם למישהו יש רעיון כיצד, אשמח לשמוע.
ונסיים בשיר מתוך "קזבלן":
"כולנו יהודים וכל כך נחמדים
יהודים במאה אחוז
גם השוורצע וגם הווזווז
לכולנו אותו אבא
מרומניה, אלג'יר וכפר סבא
ואם יש צרות ויש יסורים
אז כולנו שפה אחת מדברים
וכל ישראל, וכל ישראל
וכל ישראל חברים"
ניטשה רצה להבין מה המקור למוסר - איך יודעים מה טוב ומה רע. בספריו "מעבר לטוב ולרוע", ו"לגנאולוגיה של המוסר" ניטשה הלך אחורה עד המקורות של ההיסטוריה האירופאית, עוד לפני תרבות יוון, והגיע לתובנה שבהתחלה היו שבטים חזקים, שכבשו שבטים חלשים יותר, ומאז המוסר התחלק ל-2: מוסר אדונים ומוסר עבדים. אני לא אוסיף כרגע מה המשמעות של "מוסר אדונים" ו"מוסר עבדים", מה שכן מעניין זה המהלך שהוא עשה בחקירת המקורות על מנת להבין את המוסר.
אז אנחנו, כיהודים (או לפחות רובנו במדינת ישראל), המקור שלנו מגיע מהתנ"ך. אפשר להתחיל באדם הראשון (אדם וחווה), אבל לטעמי זה ללכת אחורה מדי כי תכל'ס השושלת היהודית מתחילה עם אברהם. אברהם לא היה טלית שכולה תכלת - הלא הוא גירש את הגר וישמעאל שהיה בנו (ובכך זרע את זרע הסכסוך שאנו חווים עד היום). יצחק לא היה trouble maker, אבל מה שמעניין קרה עם בניו: יעקב ועשו. עשו היה הבכור מבין התאומים והאהוב על יצחק. יעקב קינא בעשו, ו"קנה" את הבכורה תמורת נזיד עדשים (לטעמי תרגיל קצת מסריח), ולפני מותו של יצחק הוא התחזה לעשו על מנת לקבל את הברכה של הבכור, ובכך נתן את החותמת על גזילת הבכורה.
אז מה היה לנו כאן? תרגיל עוקץ, התחזות, וגניבה. וכל זה בין אחים תאומים.
ליעקב נולדו 12 בנים מ-4 נשים שונות (לאה, רבקה, בלהה, זלפה). יוסף בנה של רחל היה הבן האהוב על יעקב, מה שגרם לאחיו הגדולים לקנא בו, ואם זה לא הספיק, אז הוא היה חייב לשתף את אחיו הגדולים בחלומותיו שבהם הוא מתאר כיצד ישתחוו לו. על פניו זו נראית התנהגות די טיפוסית של ילד קטן שמחפש תשומת לב, אבל אחיו הגדולים לא ראו את זה בעין יפה ומכרו אותו לעבדות. הם גם שיקרו לאביהם ואמרו לו שחיה רעה טרפה אותו. שוב, קנאה בין אחים מביאה למעשה מכוער מבחינה מוסרית: שלילת חירותו של אחיהם הקטן.
המשך הסיפור ידוע: האחים ירדו למצרים, פגשו את יוסף שנהיה משנה לפרעה, מתנצלים ומשתקעים שם, עד שעולה לשלטון פרעה שלא זוכר את יוסף, משעבד את כל העברים - צאצאי האחים, ומשה מוציא אותם מעבדות לחירות ואז הם הופכים להיות עם ישראל.
אז מי זה עם ישראל? זה עם שמורכב מ-12 שבטים שבמקור היו 10 אחים + 2 בניו של יוסף מנשה ואפרים. השבטיות הזו מלווה אותנו מאז ועד היום, ואני טוען שזה יותר עמוק - זו שבטיות שהבסיס שלה הוא מאבק בין אחים סביב שנאת חינם.
לאורך ההיסטוריה אנחנו נאבקים אחד בשני כאשר השבטיות תמיד נשארת אבל רק שמות המחנות משתנים.
- ממלכת ישראל המאוחדת התפלגה למלכות יהודה ומלכות ישראל.
- בתקופת בית שני התפצלות לזרמים שונים: פרושים, איסיים, נצרנים, צדוקים, סיקריים
- בתקופת חז"ל התפלגות בין בית שמאי לבית הלל
- חורבן בית שני אחרי שבר קמצא סיפר לנירון קיסר רומא שהיהודים מורדים בו רק בגלל שנעלב כי גורש מסעודה אליה הוזמן בטעות.
- לאחר הקמת מדינת ישראל התפלגות בין חילונים לדתיים
- הדתיים מתפלגים לאשכנזים, ספרדים, דתיים לאומים
- התפלגות בין עדות: מרוקאים, עיראקים, תימנים, תוניסאים, טריפוליטאים, רוסים, פולנים, אתיופים, פרסים
- אפילו בצבא, שהוא "כור ההיתוך" של החברה הישראלית יש יריבויות כמו בין גולני לצנחנים ("טוב אחות זונה מאח בצנחנים").
אז כשהכל זורם על מי מנוחות אנחנו אוכלים אחד את השני, ותחת איום אנחנו מאוחדים. אז אולי יש סיבה למה הסכסוך המתמשך עם הפלסטינאים לא נפתר, ולמה משאירים את האיום האירני על אש קטנה: כי כל עוד יש איזה מישהו מבחוץ שמאיים עלינו, זה מונע מאתנו לאכול אחד את השני ולהביא על עצמנו כליה במו ידינו. לא שבלי האיום אנחנו ממש מאוחדים, אנחנו עדיין שבטיים, ומפלים, אבל לפחות אנחנו לא מחסלים את עצמנו כי אז המצב היה יכול להיות הרבה יותר רע עד כדי מלחמת אזרחים.
אז השבטיות היא ב-DNA שלנו, ואני לא יודע אם יש מה לעשות בנידון. הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא לעשות reset מחשבתי כולל, ולהוציא מהלקסיקון כל סממן שבטי / עדתי. אולי זה בכלל בלתי אפשרי כי זה כבר טבוע בנו? אנחנו מזמן כבר לא "מרוקאים", "עיראקים", "פרסים", "פולנים". אנחנו כולנו יהודים שנולדו בארץ ישראל, והגיע הזמן להפנים את זה. אז כמו שם הבלוג: משהו חייב להשתנות, וזה אחד מהם. אם למישהו יש רעיון כיצד, אשמח לשמוע.
ונסיים בשיר מתוך "קזבלן":
"כולנו יהודים וכל כך נחמדים
יהודים במאה אחוז
גם השוורצע וגם הווזווז
לכולנו אותו אבא
מרומניה, אלג'יר וכפר סבא
ואם יש צרות ויש יסורים
אז כולנו שפה אחת מדברים
וכל ישראל, וכל ישראל
וכל ישראל חברים"
אורי, אני מסכים עם מה שאתה כותב, אם כי הסיום, לטעמי, מצפה יותר מדי מהעם השוכן בציון.
ReplyDeleteעוד לפני ששואלים ״כיצד״ אני חושב שצריך לשאול קודם ״למה״
אני ממליץ לצפות בסרטון של סיימון סינק (שיש לו גם ספר מצויין על זה):
http://www.ted.com/talks/simon_sinek_how_great_leaders_inspire_action.html
עד לא נענה לעצמנו ״האם ולמה כדאי לשנות את המצב״, נקבל התנגדויות בלתי נלאות לכל ניסיון לענות על השאלה ״כיצד״
אילן, תודה על התגובה המאירה. האמת היא שדווקא היו לי כמה רעיונות, אבל רציתי להשאיר את הקוראים עם המחשבה מה לעשות הלאה. אינני מצפה יותר מדי מהעם בציון, כל מה שאני רוצה זה שהוא יחשוב על הנושא. ובקשר ל"למה", זה כבר עלה לי לא מעט לראש, והתשובות שהיו לי הן רדיקליות משהו - בסגנון של אם זה המצב, אז למה להאחז ביהדות כבסיס למדינה שלנו.אני צריך עוד לחשוב על זה
Delete