בשבוע האחרון היו 2 אירועי פילנתרופיה: יום מעשים טובים, וארוע התרמה לילדי וריאטי: "הכל בשביל הילדים" בחסות "רשת".
למי שלא מכיר, יום מעשים טובים הוא יום שבו ניתנת אפשרות לכלל האזרחים בארץ לתרום מזמנם ולהתנדב לטובת החברה הקהילה. את יום המעשים הטובים הגתה ומובילה שרי אריסון. אני חושב שזו יוזמה מבורכת, שעושה טוב לא רק לאלה הנזקקים לעזרה, אלא גם לאלה המתנדבים.
אבל יש לי בעיה עם היוזמה הזאת. דבר ראשון זה נותני החסות: ברור שכדי להרים מיזם שכזה יש צורך בכסף, אבל דווקא ביום שכזה שכולו נתינה אולי אפשר להצניע את נותני החסות. 2 מנותני החסות הם בנק הפועלים ושיכון ובינוי ששניהם בבעלות קבוצת אריסון, ששרי אריסון עומדת בראשה.
וזה מביא אותי ל"הכל בשביל הילדים": זו תוכנית טלוויזיה בפריים-טיים שתכליתה להתרים כסף לארגון וראייטי. במהלך התוכנית מוצגים הילדים של וראייטי, והאופן שבו וראייטי עוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים. גם זו יוזמה מבורכת, אבל שוב לא היתה חפה מחסויות. מורן שריר מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" כתב על זה יפה:
תודה לאנשים הבאמת נהדרים שמתנדבים לעזור לילדי וראייטי. על חלקם למדנו בסרטוני וידיאו מרגשים כמו זה שבו שי, שמבקרת את אליאור הקטן ומשחקת איתו, מקבלת בקבוק מים מינרליים של "מי עדן" הממותג עם לוגו וראייטי. תודה גם לחברת מי עדן ששמה חזר לאורך המשדר הזה (בר-זוהר: "חפשו את בקבוק המים המינרליים של מי עדן"); ותודה לסופר פארם שהסכימה ששמה יופיע שוב ושוב על המסך; תודה לקניון עיר ימים ("חוויה עוצרת נשימה"); תודה לכוכבית ארנון, סמנכ"ל הראל ביטוח ופיננסים ("90 שנה של משהו"), שהטריחה את עצמה לעבודה בערב רק כדי ששמה ושם החברה שלה יופיעו על המסך נון-סטופ; תודה ל"קפה נטו", "סטימצקי", "תנובה" ו-LG שתרמו את הלוגו שלהם לכתוביות שעוברות על המסך בזמן שהצופים בוהים בשיר של גיא ויהל. תודה.
לפי עקרונות המוסר של עמנואל קאנט, המעשים שלנו צריכים לעמוד בחוקים (חובות) שאנחנו מחוקקים לעצמנו. לדוגמא, אנחנו יכולים לחוקק לעצמנו חוק שפעם בשנה אנחנו תורמים כסף / זמן לטובת נזקקים. אחרי שחוקקנו לעצמנו את החוק הזה, אנחנו יכולים לפעול מתוך החוק שחוקקנו או לפעול בהתאם לחוק שחוקקנו.
מה ההבדל? ההבדל הוא שלפעול מתוך החוק שחוקקנו זה אומר שגם אם לא מתחשק לנו, גם אם זה לא מתאים לנו כ"כ אנחנו נעשה את המעשה לפי החוק, ואילו לפעול בהתאם לחוק זה אומר שאנחנו עושים את המעשה כי זה טוב לנו, כי זה מביא לנו תועלת אישית, אבל לאו דווקא כי אנחנו באמת רוצים.
שני המעשים (מתוך החוק ובהתאם לחוק) ראויים לתשבוחת, אבל רק אחד מהם יחשב כמעשה מוסרי: וזו פעולה מתוך החוק.
אם נסתכל על "הכל בשביל הילדים" אפשר לשים לב כי משהו שם נראה כמו פעולה בהתאם לחוק המוסרי ולא מתוך החוק המוסרי. זה מריח כמו אינטרס של החברות המסחריות לקבל פרסום עבור התרומה, וכאן הן מרוויחות פעמיים:
לכן כמו שזה נראה, לפי עמנואל קאנט המעשה הזה אינו מוסרי.
לגבי "יום מעשים טובים", ובכן - זה לכאן ולכאן. מחד גיסא מדובר ביוזמה פרטית של שרי אריסון, מאידך גיסא היא מפרסמת את החברות שבבעלותה: שיכון ובינוי ובנק הפועלים. מוסרי על פי עמנואל קאנט או לא? מה אתם אומרים?
עוד בעיה שיש לי עם יום המעשים הטובים היא שלא צריך להיות יום מעשים טובים פעם בשנה, ובטח שלא ביוזמה פרטית. יום מעשים טובים צריך להיות חלק מדרך חיים. גם אם לא כל יום, לפחות באופן קבוע. מה זה אומר על החברה שלנו אם אנחנו צריכים יוזמות פרטיות כדי לעזור לחלשים?
אם נסכם את הרעיון שניסיתי להעביר: פילנתרופיה ועזרה לחלשים היא דבר טוב ומבורך. היא צריכה להעשות כדרך חיים, והיא צריכה להגיע ממניעים אמיתיים וכנים, ולא ממניעים מסחריים. ברגע שנכנסים המניעים המסחריים אני רואה בזה טעם לפגם.
למי שלא מכיר, יום מעשים טובים הוא יום שבו ניתנת אפשרות לכלל האזרחים בארץ לתרום מזמנם ולהתנדב לטובת החברה הקהילה. את יום המעשים הטובים הגתה ומובילה שרי אריסון. אני חושב שזו יוזמה מבורכת, שעושה טוב לא רק לאלה הנזקקים לעזרה, אלא גם לאלה המתנדבים.
אבל יש לי בעיה עם היוזמה הזאת. דבר ראשון זה נותני החסות: ברור שכדי להרים מיזם שכזה יש צורך בכסף, אבל דווקא ביום שכזה שכולו נתינה אולי אפשר להצניע את נותני החסות. 2 מנותני החסות הם בנק הפועלים ושיכון ובינוי ששניהם בבעלות קבוצת אריסון, ששרי אריסון עומדת בראשה.
וזה מביא אותי ל"הכל בשביל הילדים": זו תוכנית טלוויזיה בפריים-טיים שתכליתה להתרים כסף לארגון וראייטי. במהלך התוכנית מוצגים הילדים של וראייטי, והאופן שבו וראייטי עוזרת לילדים עם צרכים מיוחדים. גם זו יוזמה מבורכת, אבל שוב לא היתה חפה מחסויות. מורן שריר מבקר הטלוויזיה של עיתון "הארץ" כתב על זה יפה:
תודה לאנשים הבאמת נהדרים שמתנדבים לעזור לילדי וראייטי. על חלקם למדנו בסרטוני וידיאו מרגשים כמו זה שבו שי, שמבקרת את אליאור הקטן ומשחקת איתו, מקבלת בקבוק מים מינרליים של "מי עדן" הממותג עם לוגו וראייטי. תודה גם לחברת מי עדן ששמה חזר לאורך המשדר הזה (בר-זוהר: "חפשו את בקבוק המים המינרליים של מי עדן"); ותודה לסופר פארם שהסכימה ששמה יופיע שוב ושוב על המסך; תודה לקניון עיר ימים ("חוויה עוצרת נשימה"); תודה לכוכבית ארנון, סמנכ"ל הראל ביטוח ופיננסים ("90 שנה של משהו"), שהטריחה את עצמה לעבודה בערב רק כדי ששמה ושם החברה שלה יופיעו על המסך נון-סטופ; תודה ל"קפה נטו", "סטימצקי", "תנובה" ו-LG שתרמו את הלוגו שלהם לכתוביות שעוברות על המסך בזמן שהצופים בוהים בשיר של גיא ויהל. תודה.
תודה לזכיינית רשת, שגייסה את כל הטאלנטים שלה מתוכנית הבוקר, "משחקי השף" ותוכניות אחרות של רשת, כדי שיעזרו להתרים כסף לילדי וראייטי ולא פחות חשוב - יחשפו אותנו למידע חשוב על התוכניות של רשת ועל הידוענים של רשת ועל החשיבות של רשת בחברה הישראלית. תודה לרשת.
רשת ראויה לתודה כפולה ומכופלת משום ששיבצה פרסומות רבות במהלך משדר ההתרמה לווראייטי (כולן, אגב, לא קודש לילדי וראייטי). זהו צעד יפה - לאוורר את התוכנית עם פרסומות. הרי יש גבול לכמה שירים וסרטונים מרגשים אפשר לראות בערב אחד. שוב תודה לרשת.
אני חושב שאין מה להוסיף על דבריו של מורן שריר. הוא פגע בול לנקודה. לפי עקרונות המוסר של עמנואל קאנט, המעשים שלנו צריכים לעמוד בחוקים (חובות) שאנחנו מחוקקים לעצמנו. לדוגמא, אנחנו יכולים לחוקק לעצמנו חוק שפעם בשנה אנחנו תורמים כסף / זמן לטובת נזקקים. אחרי שחוקקנו לעצמנו את החוק הזה, אנחנו יכולים לפעול מתוך החוק שחוקקנו או לפעול בהתאם לחוק שחוקקנו.
מה ההבדל? ההבדל הוא שלפעול מתוך החוק שחוקקנו זה אומר שגם אם לא מתחשק לנו, גם אם זה לא מתאים לנו כ"כ אנחנו נעשה את המעשה לפי החוק, ואילו לפעול בהתאם לחוק זה אומר שאנחנו עושים את המעשה כי זה טוב לנו, כי זה מביא לנו תועלת אישית, אבל לאו דווקא כי אנחנו באמת רוצים.
שני המעשים (מתוך החוק ובהתאם לחוק) ראויים לתשבוחת, אבל רק אחד מהם יחשב כמעשה מוסרי: וזו פעולה מתוך החוק.
אם נסתכל על "הכל בשביל הילדים" אפשר לשים לב כי משהו שם נראה כמו פעולה בהתאם לחוק המוסרי ולא מתוך החוק המוסרי. זה מריח כמו אינטרס של החברות המסחריות לקבל פרסום עבור התרומה, וכאן הן מרוויחות פעמיים:
- פעם ראשונה עבור הפרסום והחשיפה שהן מקבלות, והוא שווה הרבה יותר מאשר התרומה שהו תרמו. רק לשם הבהרת הנקודה - הפיצריה שעשתה משלוח פיצה בטקס האוסקר קיבלה חשיפה בשוווי של 10 מיליון דולר. נכון שזו לא אותה החשיפה כמו ב"רשת", אבל חשיפה בפריים-טיים שווה הרבה.
- פעם שניה עבור עצם זה שאותה חברה מסחרית נתפסת כחברה פילנתרופית ולא כחברה שמטרתה להגדיל את כיסי הבעלים בעוד (ועוד) כסף.
לכן כמו שזה נראה, לפי עמנואל קאנט המעשה הזה אינו מוסרי.
לגבי "יום מעשים טובים", ובכן - זה לכאן ולכאן. מחד גיסא מדובר ביוזמה פרטית של שרי אריסון, מאידך גיסא היא מפרסמת את החברות שבבעלותה: שיכון ובינוי ובנק הפועלים. מוסרי על פי עמנואל קאנט או לא? מה אתם אומרים?
עוד בעיה שיש לי עם יום המעשים הטובים היא שלא צריך להיות יום מעשים טובים פעם בשנה, ובטח שלא ביוזמה פרטית. יום מעשים טובים צריך להיות חלק מדרך חיים. גם אם לא כל יום, לפחות באופן קבוע. מה זה אומר על החברה שלנו אם אנחנו צריכים יוזמות פרטיות כדי לעזור לחלשים?
אם נסכם את הרעיון שניסיתי להעביר: פילנתרופיה ועזרה לחלשים היא דבר טוב ומבורך. היא צריכה להעשות כדרך חיים, והיא צריכה להגיע ממניעים אמיתיים וכנים, ולא ממניעים מסחריים. ברגע שנכנסים המניעים המסחריים אני רואה בזה טעם לפגם.
 |
| גילוי נאות: גם אני השתתפתי ב"יום מעשים טובים" |
No comments:
Post a Comment