בת-מיצווש, סמארטפון, ושאר מותרות: לגדל ילדים לתוך עולם של כסף

אחת התגובות שקיבלתי לפוסט שלי "על בני טובים ומערכת החינוך" היתה בנוגע למגבלות שצריך לשים על הילדים בבית הספר:

• מניעת הכנסת סמארטפונים
• מניעת לבישת מכנסים קצרים לבנות
• אי הצבת קונדומטים בבית הספר.

אני לא רוצה להתעכב על עניין הקונדומטים, אולי בפוסט אחר, אבל מה שמעניין זה הסמארטפונים: עניין הסמארטפונים הובא ע"י המגיבה כסממן של לחץ חברתי: למי יש את הסמארטפון הכי משוכלל. לי זה דווקא מתחבר עם הפוסט הקודם על הסולידריות ועל ההשוואתיות למי יש יותר כסף.

אי אפשר להלחם בטכנולוגיה, אבל אפשר להלחם בלחץ החברתי. אני חושב שהסמארטפונים הם רק סימפטום לתופעה שהולכת ומתרחבת של לחץ חברתי סביב סממנים "מעמדיים". לפני כמה שנים זה היה סביב בגדי מותגים, והיום זה סביב סמארטפונים וטאבלטים: למי יש את הכי טוב / הכי משוכלל / הכי גדול. ההשוואתיות הזו מביאה למצב שההורים צריכים לעמוד בלחץ של הילדים לרכוש להם סמארטפון כי "לכל החברים שלהם יש סמארטפון". וההורים נכנעים.

למה ההורים נכנעים? אולי כדי לפצות על המחסור בשעות איכות עם הילד. אולי בגלל שהם משכנעים את עצמם שככה הם יוכלו לשמור על קשר עם הילד. אולי כי הם רוצים לקבל חיווי מהילד שהם הורים טובים כי הם קנו לו סמארטפון. אולי כל הנ"ל. ואז מה קורה? מגיעים הילדים לבית הספר מצוידים בסמארטפון חדש, מה שיביא את הילדים האחרים ללא הסמארטפון להפעיל לחץ על ההורים שלהם. בסופו של דבר גם הם יכנעו.  ומה לגבי הורים שאין להם את האמצעים?

חבר שלי סיפר לי לפני כמה שנים סיפור שדי החריד אותי: הבן שלו הגיע לגיל בר-מצווה, וכדי לחגוג לו הוא לקח הלוואה, עשה מסיבה גדולה לכל הכיתה באולם אירועים, ולקח אותו לטיול בארה"ב. למה? כי זה הסטנדרט. כי ילד אחר בכיתה שלהורים שלו לא היו האמצעים הכלכליים לעשות הפקת בר-מצווה הושם ללעג ע"י הכיתה שהוא עני. הבנאדם אשכרה לקח הלוואה כדי לעמוד בסטנדרטים של הורים אחרים, כדי שהבן שלו לא יושם ללעג. 

אז מה קרה כאן? הורים של ילדים אחרים הציבו רף גבוה של מותרות ו"יוקרה" (כן, ה"יוקרה" שוב זוקפת ראשה) ונתנו לילדים שלהם דוגמא של ראוותנות. ישנה סבירות (אפילו גבוהה) שגם הורים אלה לקחו הלוואה כדי ליצור אשליית אמידות אצל ילדיהם ואל מול חבריהם. הכל מתחיל בהורים: שוב עניין ה"שופוני". זה מה שהילדים רואים בבית: הרדיפה אחרי ה"יוקרה". ואז זה נהיה "סטנדרט", ומי שלא עומד בקצב = עני. הרדיפה העיוורת אחרי ה"יוקרתי" מחלחלת לילדים, והם, ללא כלים לביקורת עצמית משליכים את זה על חבריהם ונסחפים אל תוך מערבולת הכסף.

זה חייב להפסק. אנחנו מגדלים את הדור הבא שימשיך לשים את מרכז משקלו על הכסף: להשוות למי יש יותר. אנחנו נכנסים למעגל קסמים שיהיה מאוד קשה לצאת ממנו. אז הורים רוצים להשאר בקשר עם הילדים? סבבה, אפשר להסתפק בטלפון דור 3: הוא זול יותר, אמין יותר, ותכל'ס - עושה את העבודה. רוצים לחגוג בר/בת מצווה? אפשר לעשות את זה בלי לנקר עיניים.

אז מה אני מנסה לומר? הורים: קחו אחריות. דבר ראשון טפלו בהתנהלות שלכם כי מה שאתם מחצינים זה מה שהילדים רואים. ובטח ובטח שלא להשתמש בילדים כדי להראות שיש לכם. הוקיעו כל סממן של יוקרה מילדכם. זה מיותר. למדו אותם ערכי צניעות: זה בסדר שיש כסף, אבל לא צריך להתרברב, לא צריך לשים את זה בראש סדר העדיפויות, אולי ההפך - הכי נמוך שאפשר.

*כותב שורות אלו לא קנה סמארטפון לבתו